מערכת הבקרה האלקטרונית לרכב היא הליבה "המוח" ו"מערכת העצבים" של מכונית מודרנית. באמצעות עבודה מתואמת של חיישנים שונים, יחידות בקרה אלקטרוניות (ECU), מפעילים ורשתות תקשורת, היא משיגה שליטה מדויקת על ביצועי הרכב, הבטיחות והנוחות.
חיישנים פועלים כמו "איברי החישה של המכונית", האחראים לניטור-בזמן אמת של מצב הרכב וכוונות הנהג, כגון טמפרטורה, לחץ, מהירות, סל"ד, מיקום הדוושה וזווית גלגל ההגה. ה-ECU, כ"מוח" של המערכת, מקבל אותות מחיישנים ומבצע חישובים, ניתוחים והחלטות על סמך אסטרטגיות בקרה ואלגוריתמים מוגדרים מראש. מפעילים הם ה"ידיים והרגליים" של המערכת, המקבלים פקודות בקרה מה-ECU וממירים אותן לפעולות פיזיות כגון הזרקת דלק, הצתה, סיבוב מנוע או פתיחה וסגירה של שסתומים. רשתות תקשורת, כגון אפיק CAN, אפיק LIN ו-Ethernet לרכב, מהוות את "מערכת העצבים" המחברת בין ה-ECU השונים, ומאפשרת חילופי נתונים יעילים ואמינים בין מערכות.
This system generally adopts a closed-loop control principle of "perception -> decision ->ביצוע." אם לוקחים כדוגמה את בקרת יחס הדלק של-המנוע, חיישן חמצן מזהה את תכולת החמצן בגז הפליטה. ה-ECU מבצע חישובי החלטות-על סמך אות זה, ובסופו של דבר שומר על יחס הדלק של האוויר-הסטוכיומטרי על ידי שליטה בכמות הזרקת הדלק של המזרקים הסגורים{5}.
עם התפתחות המודיעין, הקישוריות והחשמול לרכב, הארכיטקטורה האלקטרונית והחשמלית של רכב מתפתחת מארכיטקטורה מבוזרת מסורתית לכיוון של אינטגרציה של-דומיין ריכוזי וחוצה-דומיינים, תוך הגברת מורכבות ואינטגרציה של המערכת ללא הרף.
